כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

המדע חוזר בו מהכפירה בתנ"ך ומודה שהעולם קיים רק אלפי שנים, ולא מיליארדי שנים.

האם התפרסמו ראיות מדעיות, המפריכות את הגישה האבולוציונית התומכת בכדור הארץ העתיק ומוכיחות את גישת "כדור הארץ הצעיר" ? החוקים הפיסיקליים הקיימים היום, לא בהכרח שלטו בעבר, כך שבנושא זה של גיל העולם והדרוויניזם, המדע חוזר בו. קרום כדור-הארץ לא התקרר והתקשה במשך מיליוני שנים, אלא הפך לגבישים כמעט מיידית.
דגמים גיאולוגיים שנחשבו בני מאה מיליון שנים הינם למעשה, רק בני כמה אלפי שנים. בהתחשב בטענות אלו, כל מדען יגיד לך, שכל המבנה ההיסטורי של המדעים יתמוטט ויופרך ויותיר אך מעט עובדות ודאיות. אפשרויות אלו ונוספות, גם הן קוראות תיגר. הן התפרסמו בסדרה מרתקת של מאמרים במשך השנים האחרונות, בירחוני המדע המובילים בעולם, "נייצ'ר", "סיינס" "טיים" ואחרים.

("TIME" 12.11.71), המדור המדעי – החישובים הנעשים על ידי בדיקת איזוטופים שונים והתפרקותם הרדיו-אקטיבית וההתבססות על שלשלות ההתפרקות הרדיו-אקטיבית של יסודות כבדים מסוימים לאטומי יסודות קלים מהם לפי קצב קבוע מסוים, בנויים על מספר השערות: א. ההתפרקות הרדיו-אקטיבית של החומר היתה תמיד ובכל מצב שווה בכמותה להתפרקות החומר כפי שהיא מופיעה בימינו. ב. החומר הנבדק, תמיד הכיל אותה כמות יחסית של איזוטופים כמצבה בימינו.  הניסויים המדעיים הוכיחו שהשערות אלו אינן מעוגנות במציאות הפיזיקאלית.
נבדוק את שיטת תיאוריית התיארוך שהוגדרה כמדויקת ביותר העומדת לרשות המדע, הידועה כ"שיטת הפחמן c-14".

שיטה זו מבוססת על ההשערה, כי האיזוטופ הרדיו-אקטיבי של הפחמן בעל המשקל האטומי 14 (שהוא איזוטופ ביחס לפחמן 12) מצוי באטמוספירה בכמויות קבועות ונקלט בכמויות שאינן משתנות בחי ובצומח ומאחר שלפי ההשערה לחומרים רדיו-אקטיביים ישנה תקופת התפרדות קבועה ומוגדרת ושיעור ההתפרדות של האיזוטופ פחמן 14 הוא, מחצית הכמות שתתפרק בערך לאחר 5600 שנים, לאחר עוד 5600 שנים תתפרק עוד חצי מהכמות הנשארת, דהיינו רבע ולאחר עוד 11000 שנים תתפרק עוד מחצית מהיתרה הנשארת, דהיינו שמינית וכן הלאה.
לנוכח היכולת לגלות בבדיקה מעבדתית את תכולת פחמן 14 בחומר אורגאני מאובן, לכן כאשר מפרקים את החומר בתוך ריאקטור ושוקלים את הנותר, ניתן לקבוע את גילו של אותו חומר, לאחר ההשוואה בין הכמות הנמצאת לבין הכמות שלפי ההשערה היתה בו בעת "מותו" של אותו החומר. כאמור, מסקנה זו שנבנתה על ההשערות שהובאו לעיל, הוכחה כבלתי אמינה.

הגיאו-כימאי Ssues מאוניברסיטת קולומביה בדק את תכולת הפחמן 14 בעצים עתיקים ומצא הפרשים גדולים בין שכבות העץ הפנימיות, שהיו דלות יחסית בפחמן זה, לבין שכבות העץ החיצוניות שהיו עשירות בכמות פחמן זה. בדיקות נוספות שנערכו על ידי מדענים מהאוניברסיטאות פנסילבניה ואריזונה אימתו את ממצאי הגיאו-כימאי Suess והגיעו למסקנה, כי ההתבססות על בדיקת פחמן 14 בכל הנוגע לקביעת גילו של החומר, אינה אמינה וכי השפעות הקרינה הרדיו-אקטיבית הנעשות על ידי פעולות אחרות משפיעות על כמותו של החומר ומאבדות את אמינותו.

מאמר שפורסם ב- 1977 בערוץ התקשורת של המדע, על ידי פרופ' רוברט ג'נטרי – נביא להלן תיאור חי  מפיו של פרופ' רוברט ג'נטרי, מתוך המכרה עצמו –  „70 מטר מתחת לאדמה, 5.3 ק"מ אל תוך כדור הארץ. פחם, אחד ממקורות האנרגיה הידועים בכדור הארץ. לפני שנוכל להשיב על שאלת גילו של הפחם והיווצרותו, עלינו לשאול תחילה היכן נוצר הפחם במכרה הפחם ביוטה. יש בידינו את התשובה. זהו בול עץ שהפך כמעט כולו לפחם. ישנם אלפי עצים כאלו במכרה הזה ובמכרות דומים בסביבה, וזה מסביר לנו שבמצב נתון, בנסיבות הנכונות של לחץ, טמפרטורה, מים וזמן, עץ וצמחיה אחרת יהפכו לפחם.
השאלה היא כמה זמן לקח לזה לקרות. כדי להשיב על השאלה הזו, עלינו לבחון דוגמיות עץ שהפכו לפחם. את הפחם הזה מצאנו בלאסל, יוטה, במכרה אורניום. גילו הגיאולוגי המשוער הוא כ- 140 מיליון שנה, אך שימו לב לדמיון בין העץ הזה לפיסה אחרת של עץ. הם כמעט זהים ומעניין לציין שהדוגמית השניה התקבלה מעץ טרי כמו חתיכת העץ המפוחמת רק לפני מספר שבועות. הדמיון הזה מעורר שאלה חשובה. האם זה באמת נכון שהפחם שנמצא בלאסל, יוטה, והפחם שנמצא בהרי טמפל, יוטה, הם באמת בני יותר מ-140 מיליון שנה מחתיכת הפחם הזו, שדייויד ואני מצאנו לאחרונה בניסויינו ? לא ממש. בעצים אלו, שהפכו  לפחם ואחרים, גם הם ממכרות אורניום, נמצאו ראיות מדהימות, המספרות סיפור שונה למדי. כדי לראות את הראיות האלו, צריך להשקיע את הפחם בחומר איפוקסי, לפרוס אותו ולהניח על שקפי זכוכית לבדיקה תחת מיקרוסקופ ואז ניתן לראות הילה צבעונית, הנוצרת על ידי חלקיקים רדיואקטיביים שמתפשטים ממרכזים זעירים. חלקם עגולים, אחרים אליפטיים, כפי שניתן לראות בתצלומים צבעוניים אלו. הילות צבעוניות אלו נוצרו בעקבות רצף תהליכים מיוחד, מיוחד עד כדי כך, שהם מפריכים את הטענה שהפחם נוצר בתקופה עתיקה ומצביעים על כך שהפחם נוצר רק לאחרונה, מנקודת מבט גיאולוגית.

ב- 1976 פירסמתי את תוצאות מחקרי על הפחמים האלו. במהדורת אוקטובר 1976, של הירחון "סיינס". אלה הדברים שציינתי במאמרי: "יחסים משוואתיים של יחסי העופרת-אורניום", מצביעים על האפשרות, שגם חדירת האורניום הראשונית וגם ההתפחמות יכלו לקרות בכמה אלפי השנים האחרונות". במילים אחרות, הצעתי שהפחם יכל להיווצר במהירות רבה, מבחינה גיאולוגית, וזה בניגוד לדעה המקובלת כיום על היווצרות הפחם.  מה היתה תגובת הקהילה המדעית למידע החדשני ?

קיבלתי מכתב מפרופסור רפאל קזמן, מאוניברסיטת לואיזיאנה, מספר חודשים מאוחר יותר, ב- 27 בינואר 1977: "ד"ר ג'נטרי היקר, עקבתי בסבלנות אחר מדור התגובות, מאז הפרסום שלך ושל עמיתיך על הממצאים שלכם בנושא הילות הצבע הרדיואקטיביות. הדממה מחרישה. אני חושב שניתן לפרשה כתדהמה. ממצאיך לא יטרידו אולי את המהנדס, אבל השפעתם על המדע הגיאולוגי ועל שינוי הגישות הרווחות על תיעוד הזמן הגיאולוגי יורגשו במשך שנים רבות. בהוקרה רבה, פרופ' רפאל קזמן". זמן קצר אחרי זה אירגן פרופ' קזמן כנס מדענים. שם הכנס היה "שאלת הזמן ארבע וחצי מליארד שנים".  האם כדור הארץ באמת בן 4.5 מליארדי שנים ?
תוצאות הכנס נכתבו והתפרסמו במהדורת ספטמבר, 1978 של הירחון "גיאו טיימס". "מאחר שהעצים שהפכו לפחם נלקחו משכבות הנחשבות מהתקופה הקרטזית, ואולי אף מתקופת היורה, היחס בין אורניום 238 ועופרת 206 צריך להיות נמוך, אך במקום זה, נמצא בחלק מהדוגמיות יחס עופרת אורניום בטווח של כ-2200 עד ליותר מ-64000.
אם היחסיות הזאת משמשת כבסיס לגיל הגיאולוגי, אז הקביעה המקובלת כיום עשויה להיות גבוהה מדי בפקטור של 10000 וצריך לשקול את האפשרות שהגיל הגיאולוגי צריך להימדד באלפיונים. במילים אחרות, מדובר בכמה אלפי שנים להיווצרות הפחם בכל המבנים הגיאולוגיים האלו". מידע זה נותר בלא מענה או הפרכה בכתבי העת המדעיים, מאז שהוא פורסם  ב- 1976“.