גיבוריקו
בפרק זה נברר מה באמת גרם אליעזר בן-יהודה ללשוננו עתיקת היומין, שבה ברא אלקים את העולם, כחלק ממפעל חייו המרכזי כאן בארץ וכן פרטים ביוגרפיים בחייו, שהובילוהו בדרכו.
אליעזר בן-יהודה, לא החליט מיוזמתו לבצע מהלך זה של המצאת שפה חדשה עבור תושבי הארץ, אלא כאדם תת-תרבותי הוא שאב את השראתו למהלך לא יהודי זה, „מהעמים במזרח ומרכז אירופה ללמד את ילדיהם את השפה הלאומית, למרות שהם עצמם העדיפו את השפה הרוסית או הגרמנית האוניברסליות יותר. מטרתם הייתה יצירת ספרות בשפה הלאומית, היסטוריה משותפת ו”רוח לאומית”, שהיה בהן צורך עבור הקמת מדינות אתנו-לאומיות עתידיות…די היה רק להתבונן סביב כדי למצוא ניסויים מבטיחים לרוב ודוגמאות לחיקוי. אינטלקטואלים-לאומיים באימפריה האוסטרו-הונגרית ובאימפריה הרוסית למדו את שפת אמם של האיכרים, השכבה היחידה שדיברה אותה חופשית ואחר כך העשירו אותה במונחים מדעיים, פילוסופיים ופוליטיים“ 31(עמ’ 75). את המהלך הזה „החל יוהן גוטפריד הרדר, אידיאולוג של התחייה הגרמנית התרבותית במאה ה-18“ (שם).
יוהן גוטפריד הרדר
באקדמיה מתמקדים בויכוח, כמה מילים בן-יהודה המציא ומה התקבל ממנו. ר. סיון טען בביטאון “האקדמיה ללשון” – “לשוננו”, שאליעזר בן-יהודה המציא שלוש מאות מילים וכמעט אף מילה לא התקבלה ואילו פרופ. ש. הרמתי טוען שבן-יהודה המציא 220 מילים ורבע מהן לא התקבלו, לעומת ביאליק שהמציא שש מאות מילים וכולן התקבלו ושבן-יהודה לא החייה את הלשון, משום שמעולם היא לא מתה [העיתון “בשבע” 22.5.08].
ייחודיותו של אליעזר בן-יהודה אינה מתבטאת במספר המילים שהוא המציא, אלא בכך שלראשונה בהיסטוריה הוא השליט את מרותה של הנצרות הפרוטסטנטית-המשיחית על לשוננו, מה שלא הצליחו הצנזורים של המשטרים האפלים הנוצריים השונים בדורות הקודמים ובכך הוא המציא שפה נוצרית חדשה, בה ישנן אלפי מילים במשמעות השונה מהשפה המקורית שלנו – לשון הקודש.
מתוך החיבור “מושבות”.
ניתן להוריד מלשונית קבצים בקבוצת הפייסבוק.
https://www.facebook.com/groups/299592993721761/?ref=bookmarks
