האם יש מלוכה בישראל?

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

יוני בלונדי:

משהו פה חושב של״בנים של״ צריך להיות מובטח מקום אוטומטי בכנסת?
יש פה מלוכנים? האם צריך להיות בכנסת כיסא על הרצוג? ליבני? שמיר? רבין? נתניהו אולי?
אנשי שמאל רדיקאלים, יוצאים להגנת בני בגין כאילו הם אשכרא מעוניינים לראות אותו בכנסת. בדיוק כמו תומכי ריבלין. רק לפני כמה שנים הם היו פשיסטים עבורם. אז כדי לפתור את הדיסוננס בית התיעוב לאינטרס הפוליטי של לתקוע טריז. הם משתמשים במילים גבוהות שהם לא מבינים, כמו ״ליברליזם״.
משהו מתומכי הבגין החדשים, (שיוצאים להגנתו רק כי הם שונאים את ביטן קצת יותר), יכול לתת חמש דוגמה לתרומה של בני בגין למדינה ב20 שנה האחרונות? בממוצע תרומה קטנה אחת בארבע שנים?
לא?
אולי איזה הצבעה חשובה? נאום חשוב? מאמר?
משהו מהמחממים ידעו בכלל שבגין היה חבר בכלל ועדת הפני לפני שהודח? או על מה היה הויכוח? או מה הסמכויות של ביטן ולמה הן חשובת?
לא? ברור שלא?
כי יש אנשים שלא באמת איכפת להם, הם רק רוצים לראות את העולם נשרף.

ארז תדמור:

על בני בגין, דוד ביטן, דמוקרטיה ורגשי נחיתות
* * *

הבעיה היסודית עם בני בגין היא שסמל היושרה וההגינות והמצפן הדמוקרטי והליברלי, מעולם לא התייצב בפני הציבור והסביר את עמדותיו בכל פעם שהתגייס לשירות השמאל והתנגד למדיניות מפלגתו והקואליציה. בגין מעולם לא הסביר מדוע ריסון סמכויות בית המשפט העליון או היועצים המשפטיים מסכנים לשיטתו את הדמוקרטיה. הוא מעולם לא הסביר או נימק את התנגדותו לחוק העמותות, לחוק ההסדרה, לחוק ההמלצות או לסדרה של צעדים ממשלתיים וחוקים בהם הפנה עורף לבוחריו והתיישר עם עמדות השמאל.
למעשה, מדיניותו התקשורתית של בגין פשוטה: אחת לכמה חודשים הוא מתייצב באומץ בפני מלתעותיו האימתניות של רזי ברקאי ומסביר כמה חברי מפלגתו חשוכים ונבערים. בראיונות אלו נאלץ בגין לגלות תעצומות נפש ולשרוד על הקו במשך לא פחות מ-20 עד 30 דקות בהן מתאכזר ברקאי בבן שיחו הצנוע והעניו ומטיח בו כינויים כגון "אחרון הליברלים בליכוד", "מופת לדמוקרטיה" או "שומר ההדר הז'בוטינסקאי", כינויים שגורמים לבגין להסמיק מבושה ולפתוח בריצה מהירה לתחנת האוטובוס כשהוא נושא 5 שקלים ו-90 אגורות, שקית ירקות ושני גביעי אשל בדרכו לעוד יום עבודה בשירות בוחריו, סליחה, תומכיו, אהה, מאתרגיו, תיקון, מאלפיו, מרחוב שוקן.
לצד ראיונות אלו מספק בגין מעת לעת גם מאמרים פרי עטו המתפרסמים מעל דפי עיתון 'הארץ' בהם הוא מנסה, (בצדק רב), לשכנע את תומכיו (שאינם בוחריו) שעמדותיהם ביחס לשלום אפשרי עם שכנינו הפלסטינים הם בבחינת הזיות פסיכוטיות.
השילוב הזה שבין ראיונות רדיופוניים בתכנית פריים-טיים בהם מתנשא בגין בבוחריו מבלי שהוא מסביר או מנמק את התגייסותו לשירות עמדות השמאל, לבין המאמרים בהם מנסה בגין לשכנע את קוראי 'הארץ' ביחס לסוגיה הפלסטינית, מצביעים על דפוס התנהגות שהוא לא בדיוק מופת לדמוקרטיה.
את בוחריו שלו, את האנשים שהוא אמור לייצג, בגין לא סופר. פעם אחר פעם הוא מתנגד למדיניות מפלגתו והקואליציה, תוך שהוא ממסגר ומציג את התנהלותו כהקפדה ושמירה על ערכים דמוקרטיים וליברליים אך מבלי להסביר מה כל כך ליברלי בעמדתו ומה כל כך מסוכן לדמוקרטיה בצעדי הקואליציה.
כפי שכולנו יודעים בגין איננו אדם עילג או בעל כושר ביטוי לקוי. להיפך. שפתו עשירה, הוא ירש חלק מיכולותיו הרטוריות של אביו וכפי שניתן לראות מהתנהלותו ביחס לפלסטינים, כשהוא יודע מהם הנימוקים לעמדתו, מעטים יודעים להישמע משכנעים ממנו. שתיקתו, וחוסר יכולתו להסביר ולנמק את עצמו ביחס לשורה ארוכה של חוקים וקווי מדיניות ממשלתיים להם התנגד, מלמדים שנראה שבגין מתקשה להסביר או להצדיק את התנהלותו אפילו בעיני עצמו. בגין מסתפק בכך שחוק או מדיניות מסויימים מוסגרו על ידי השמאל כאנטי-דמוקרטיים על מנת להשתכנע שהם אכן כאלו. הוא מבין מה מצופה ממנו בחוגי השמאל ופועל בהתאם.
בשעה שאת בוחריו שהוא אמור לייצג בגין לא סופר, בכל הסוגיות העוסקות בהפרדת רשויות, עקרונות יסוד דמוקרטיים וליברליים, ממשל תקין ושלל נושאים בהם בגין לא מבין דבר וחצי דבר, הוא מתאים את עמדותיו לעמדת האצולה "הנאורה" ו"המתקדמת". לאליטות שלהכרתן הוא צמא. וכאשר בגין מוצא עצמו בדיסוננס, בחוסר התאמה והסכמה עם "בני מעמדו" ביחס לסוגיה הפלסטינית, או אז מוצא הנסיך הבית"רי את היכולת להסביר עצמו, לנסות לשכנע, להציג עובדות ונתונים ולפעול בצורה רציונלית.
אני אחטא בפסיכולוגיזם ואעריך שהמקור להתנהלותו של בגין טמון בילדותו העשוקה כבנו של מנהיג האצ"ל הנרדף. בגין – בדומה לדן מרידור, רובי ריבלין, רוני מילוא, ציפי לבני ואחרים – פיתח רגשי נחיתות למול בעלי הבית של המדינה בה גדלו. הם הפנימו ואימצו לחלוטין את תעמולת השמאל המציגה את הימין כפשיסטי וכסכנה לדמוקרטיה ועל כן הם לא רואים צורך להסביר את עצמם בכל פעם שהם "מצילים את הדמוקרטיה" ומוכיחים לאצולת השמאל שבניגוד לבוחרי הימין, הם הנסיכים דווקא בסדר.
דוד ביטן ודוד אמסלם אולי פחות אלגנטים בהתנהלותם מהנסיך הצנוע מרחביה אך הם יכולים ללמד אותו שיעור בערכי יסוד דמוקרטיים וליברליים כל יום בשבוע. הם לפחות נאמנים לעיקרון הדמוקרטי הבסיסי ביותר ומחויבים לבוחרים שאותם הם אמורים לייצג ולא לאליטות אנטי-דמוקרטיות שרומסות, משתיקות ודורסות את בוחרי הימין בכל מוקד כוח שבו הבגינים, המרידורים והריבלינים אכולי רגשי הנחיתות לא העזו לטפל במשך 40 שנים מאז המהפך.

____________________________________________________________
כתבה רלוונטית

שוב עונת ׳הסתה׳ ושוב ׳ימין׳ מתחסד ומרצה את אליטות השמאל